״שפת הצווארונים״ של רות ביידר גינסבורג

יצא לך לחשוב פעם:

- מהי אופנה ומה הקשר שלה לייצוג העצמי שלנו?

- מהי אופנה ומה הקשר שלה לייצוג המקצועי שלנו?

- מהי אופנה ומה הקשר שלה לפמיניזם?

- האם אפשר להביע דעות פוליטיות דרך אופנה?

- האם אופנה היא אמצעי לשדר מסרים מהותיים לעולם?

רבים מבינים היום את החשיבות של האופנה ככזו שמלמדת אותנו הרבה על עצמנו, על ההיסטוריה שלנו, על המבנים החברתיים, הפוליטיים, ההתנהגותיים והכלכליים שהיו ועודם הינם. אבל האם יצא לך לחשוב פעם על הייצוג של האופנה כסמל, סמל אישי, סמל קבוצתי, סמל מקצועי?

רות ביידר גינסבורג ז״ל (1933-2020) מספרת לנו סיפור שקושר את כל השאלות האלה גם יחד ומאפשר נקודת מבט ייחודית על אישה יחידה במינה, אישה שהפכה לסמל. רות ביידר גינסבורג היתה אישה שחלמה והגשימה. אישה שחתרה למטרה מתוך תשוקה לחולל שינוי.

רות ביידר גינסבורג, צילום: סבסטיאן קים (Sebastian Kim), עבור מגזין TIME

ביידר גינסבורג נולדה בניו יורק בשנת 1933 למשפחה יהודית שומרת מצוות. כשהייתה תינוקת, נפטרה אחותה הגדולה והיחידה בת השש. מספר שנים לאחר מכן, ממש לפני שרות סיימה את לימודיה בתיכון, נפטרה גם אמה. רות היתה חכמה ומוכשרת, וציוניה היו גבוהים בבית הספר. היא קיבלה מלגה לאוניברסיטת קורנל היוקרתית, שם פגשה את מרטין גינסבורג איתו התחתנה מאוחר יותר בשנת 1954. הם למדו משפטים וגידלו את משפחתם. לאחר שסיימה את לימודיה לתואר הראשון במשפטים בשנת 1959, היא התקשתה למצוא עבודה. אף משרד עורכי דין בכל העיר ניו יורק לא העסיק אותה. בראיון עימה אמרה שנפסלה בגלל שלושה נימוקים: ״הייתי יהודייה, אישה ואמא״. בזכות עקשנותה והישגיה המרשימים היא הצליחה למצוא עבודה כעוזרת משפטית לשופט בית המשפט המחוזי בניו יורק.

רות ביידר גינסבורג בבית המשפט העליון ב-2017. צילום: פיליפ ברמינגהם (Philip Bermingham)

בשנות השבעים של המאה ה-20 החלה ללמד ולכתוב על שוויון. היא נלחמה עבור זכויות נשים וגם עבור שוויון לגברים שמטפלים בילדיהם. ב-1980 הפכה לשופטת, וב-1993 היא מונתה לשופטת בית המשפט העליון האמריקאי. היה זה מינוי בלתי שגרתי מאחר ולפניה מונתה רק שופטת עליון אחת שהיתה אישה. עד למינוי זה בית המשפט העליון היה מקום מבצרם של גברים בלבד. היא פסקה בעקביות למען שוויון מגדרי, זכויות עובדים וזכות ההצבעה ונודעה בשל אי-ההסכמה המהדהדת שלה עם החלטות הרוב של בית המשפט העליון.

ביידר גינסבורג יושבת בלשכתה בבית המשפט העליון של ארה״ב, וושינגטון הבירה, 2002. צילום: דייויד היום קנרלי (David Hume Kennerly)

ביידר גינסבורג פרצה את תקרת הזכוכית עבור נשים רבות בכל הנוגע לקידומה המקצועי כמשפטנית. בנוסף, ההישגים המשפטיים שלה היו פורצי דרך: היא תמכה בנישואים חד מיניים, נאבקה באפליית נשים, ופעלה לקידום הזכות של נשים להפלה וגם לזכויות מיעוטים. היא פעלה רבות והתנגדה לאפליה המגדרית בין נשים לגברים.

לפני מספר שנים, בשנת 2020 בהיותה בת 87, היא נפטרה. זמן קצר לאחר מותה, הוזמנה הצלמת הישראלית הבינלאומית אלינור קרוצ'י על ידי מגזין "טיים" לצלם את סימן ההיכר של השופטת פורצת הדרך — אוסף הצווארונים שלה.

דרך צילומי הצווארונים שלה אפשר ללמוד הרבה על חייה. הצווארונים שהקפידה ללבוש על גלימת השופטת השחורה שלה היו כמובן הצהרה אופנתית, אבל לפני הכל הם היוו הצהרה פוליטית ופמיניסטית. החשיבות של לבישת צווארונים על גבי הגלימה השחורה היתה חשובה לה מאוד. בראיון איתה ל״וושינגטון פוסט״ בשנת 2009 היא הסבירה שהגלימה השחורה הסטנדרטית של שופטי בית המשפט מותאמת לגבר מאחר והיא מאפשרת לראות את החולצה והעניבה שהוא לובש מתחתיה. מאחר ואין גלימה המותאמת בצורה דומה לנשים, היא ביקשה ללבוש פריט נשי באופן עקבי על גבי גלימת השופטים כדי להוכיח את הנשיות והעוצמה שלה.

צילום: רובן אפנדור (Ruven Afanador)

קולקציית הצווארונים אותם לבשה ביידר גינסבורג כללה צווארונים רקומים, סרוגים ומקושטים בחרוזים. הצילומים שלהם הוצגו בספר חדש בשם ״הצווארונים של רות ביידר גינסבורג: דיוקן של צדק״ (The Collars of RBG: A Portrait of Justice), מאת אלינור קרוצ'י ושרה ביידר בהוצאת פינגווין רנדום האוס.

כריכת הספר דיוקן של צדק״ (The Collars of RBG: A Portrait of Justice), מאת אלינור קרוצ'י (Elinor Carucci) ושרה ביידר (Sara Bader)

לצווארונים של ביידר גינסבורג יש משמעות פוליטית וגם פמיניסטית, והם מאירים זרקורים שונים על רגעים מכוננים בקריירה שלה, כמו הצווארון שלבשה בעת הטיעון המוקדם ביותר שלה לשוויון מגדרי, או כמו הצווארון שלבשה כשתמכה בשוויון בנישואים של בני אותו מין. אבל מעבר לכך, הצווארונים שלבשה מהווים סמל ודרך לתקשר עם העולם. כך אפשר ״לקרוא״ את שפת הצווארונים של רות ביידר גינסבורג:

- צווארונים עדינים- כשפרסמה את דעת הרוב

- צווארונים אתניים מנסיעותיה בעולם- מחווה לזכויות אזרח ועניינים כלכליים

- צווארונים כהים- כשפרסמה דעת מיעוט

אם כך, הצווארונים של רות ביידר גינסבורג היו הדרך שלה לתקשר עם העולם ולשדר לו מסרים.

צווארון ״דעת הרוב״:

"צווארון הרוב" של גינזבורג, אותו ענדה לעתים קרובות כשהכריזה על דעת רוב מהדוכן. הצווארון תוצרת Anthropologie והיה מתנה מפקידי המשפט שלה באוקטובר 2006. צילום תמונה: אלינור קרוצ׳י (Elinor Carucci)

צווארון ״דעת מיעוט״:

ביידר גינסבורג לובשת צווארון תחרה של האמנית סימי נוקס. לבישה של צווארון עדין כזה מייצגת כתיבה של דעת מיעוט. זה היה אחד מצווארוני הז'אבו (Jabot) עשויי תחרה המקוריים של גינזבורג, אותם לבשה לעתים קרובות על כס השיפוט בין השנים 1993 ל-2008. היא גם לבשה אותו בתמונות רשמיות של בית המשפט העליון בשנים 2001, 2003, 2009 ו-2010. צילום תמונה עליונה: טים סלואן (Tim Sloan) צילום תמונה תחתונה: אלינור קרוצ׳י (Elinor Carucci)

בדרך זו ניתן לראות כיצד אופנה משמשת להביע עמדה, להוות סמל. כיצד אפשר ללא מילים להבין מסרים נסתרים רק באמצעות הלבוש שלנו. מבלי להוציא מילה, רק מלהביט במה לבשה ביידר גינסבורג לכל דיון ודיון, ניתן להבין מה המסר שהיא רוצה להעביר כנגד אי-צדק.

לאחר חיים ארוכים בהם נלחמה למען שוויון, רות הגשימה את כל מה שחלמה ואף יותר והפכה להשראה לכל המאמינים שבאמצעות חקיקה הוגנת ושוויונית ניתן לשנות את העולם. ההגנה הנלהבת שלה על שוויון הפכה אותה לגיבורה ולסמל אהוב ברחבי העולם. היא היתה אישה פורצת דרך: האישה השנייה בבית המשפט העליון האמריקאי, האישה הראשונה לקבל משרת פרופסור מן המניין בבית הספר למשפטים בקולומביה. הצווארונים שלה הם מסרים חזותיים ונשיים שמתריסים כנגד הגלימה השחורה והמשעממת של השופטים הגברים.

תשעת שופטי בית המשפט העליון של ארה״ב יושבים לתמונה, נובמבר 2018. רות ביידר גינסבורג (השניה מימין למטה) ייחודית בצווארון שעוטה על הגלימה. צילום: ג׳בין בוטספורד (Jabin Botsford) עבור הוושינגטון פוסט (Washington Post)

ולסיום, צווארון מרגש במיוחד:

כל פקידי המשפט לשעבר של גינסבורג נתנו לה את הקולר הזה במפגש שנערך בינהם בשנת 2018. הם פנו למעצבת היפנית מיאקו נאקמורו של המותג מ.מ. לה פלור (M.M.LaFleur), וביקשו ליצור צווארון שמייצג אותה, ואת תמיכת המשפחה שלה בה. בעלה מרטי אשר תמך בה והעריץ אותה, עזב את עבודתו כדי לעבור להתגורר איתה בוושינגטון. הצווארון הזה מורכב מארבע שכבות: כל שכבה מייצגת מישהו מבני המשפחה. כך למשל, שכבת בד ז׳אקרד מנוקד מעניבת גבר מייצגת את מרטי ושכבת ז׳אקרד פרחונית מייצגת את שני ילדיהם, ג׳יין וג׳יימס. בתוך הצווארון- במקום בו אחרים לא יכולים לראות- רקום ציטוט של בעלה המנוח, מרטי גינסבורג: "זו לא הקרבה, זו משפחה".

ועכשיו בנימה אישית:

אני מאוד אוהבת את העולם של הצווארונים ואת האופן בו הם מעבירים מסר לעולם. היותו של הצווארון פריט הממוקם במיקום כה מרכזי וקרוב לפנים של הלובש/ת אותו הופכים אותו לפריט משמעותי שניתן להבחין בו מיידית בעת שיחה עם אדם/אישה העומד/ת מולנו. בנוסף, גודלו הקטן של הצווארון יחסית ליתר מערכת הלבוש שלנו מביאים אותו למעמד של תכשיט של ממש. כל פרט קטן ניכר בצווארון, העיצוב הוא כמעט מיניאטורי, וכל פרט ופרט מעבירים מסר. לכן, שילבתי צווארונים בקולקציה שלי. רות ביידר גינסבורג היוותה השראה עבורי בהכנת קולקציה זו. אם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי יותר ממאושרת לראות אותה לובשת צווארון כזה בעיצובי.

צווארון של ליאת ברנדל

עשוי במלואו בעבודת-יד. מתכתב עם האסתטיקה של הצווארונים של רות ביידר גינסבורג

ולסיום, בתקווה ובאמונה גדולה שהעולם שלנו רק ימשיך ויהפוך למקום טוב יותר, ציטוט של רות ביידר גינסבורג:

״לעשות את החיים קצת טובים יותר עבור אנשים שהם פחות בני מזל ממך, זה מה שאני חושבת שהם חיים בעלי משמעות. אדם חי לא רק בשביל עצמו, אלא גם בשביל הקהילה שלו״.