תולדות הלבוש- ההיסטוריה של הבגד

במהלך לימודיי במחלקת אופנה בשנקר נחשפתי ללימודי תולדות הלבוש בהם למדנו על ההיסטוריה של הבגד בעיקר בראי האומנות ומאוחר יותר גם בהסתמך על עדויות מצולמות. היו אלה שיעורים מרתקים בהם למדנו על דקויות וניואנסים של לבוש, ובעיקר של הצללית המשתנה מתקופה לתקופה. אביא כאן נגיעה מהתחום המרתק הזה שנקרא "תולדות הלבוש", עם סיכום מרתק של איך הבגד השתנה לאורך השנים. אופנה קיימת מין הסתם עוד מהאדם הקדמון אבל כאן נתמקד בכמה אבני דרך מרכזיות באלפים האחרונים בתרבות המערבית, שנחשבה לאורך שנים (ואף עד היום?) תרבות הלבוש השלטת.

אפשר לחלק את מקורות הלבוש לשני סוגים אשר התפתחו לאורך השנים בתרבויות השונות:

• מסורת הרבידה (Draping)- התפתחה בתרבויות יציבות (כמו הודו, סין, מצרים, יוון) ובה נעשה שימוש ביריעות בד גדולות שנארגו על נולים גדולים. במסורת זו נעשה שימוש בפיסות בד הנכרכות סביב הגוף. הבגד הסופי הוא גדול יותר מהגוף, כך שנערה צעירה יכלה ממש לגדול לתוך הבגד שלה.
• מסורת החייטות (Tailoring)- התפתחה בתרבויות נוודיות בהן נעשה שימוש בנולים מאוד קטנים שניתן להעבירם ממקום למקום, מסורת זו פרחה בקרב העמים הברבריים שפלשו לתוך אירופה לאחר נפילת האימפריה הרומית. במסורת זו הבגד עשוי מחיבור של פיסות בד קטנות.

 

בעת העתיקה ביוון וברומא הלבוש היה מורכב מבגד יסוד- בגד שנלבש ישירות על הגוף (ביוון נקרא כיתון (Chiton) וברומא טוניקה (Tunica), ומעטיפה עליונה- בגד שאדם לובש כאשר הוא יוצא לציבור, עטיפה המייצגת אותו כשהוא בפומבי ומגינה עליו מבחינה פסיכולוגית. גם בגד היסוד וגם העטיפה העליונה מבוססים על עקרון של מלבן בד הנלבש על הגוף, נתפס בפריפות (סיכות, פיבולות, fibule), נחגר בחגורות או שנכרך ברבידה סביב הגוף. יש שוני בין יוון ובין רומא הן בצבעוניות והן באופן הכריכה של הבגד על הגוף כמו גם בצורה של הבד עצמו, אולם הדמיון הוא בעיקרון הלבוש על פי מסורת הרבידה.

לאחר מכן, בתקופת פלישת העמים הברבריים לתוך אירופה לאחר נפילת האימ' הרומית היו אלה תרבויות נוודיות שבהן החלה להתפתח מסורת החייטות. הכוונה היא לחיבור של פיסות בד שנארגו על נולים מאוד קטנים שניתן להעבירם ממקום למקום, כשהבגד עשוי למעשה מחיבור של אותם חלקים.

בתקופה מאוחרת יותר במהלך ימי הביניים נעשה שילוב של שתי המסורות. הבגד האירופאי הוא בגד שמותאם לגוף, תלת מימדי ועשוי חלקים שמתחברים זה לזה. למן המאה ה-14 ניתן להתחיל לראות מהפיכה של ממש בהופעת הגיזרה. זוהי למעשה תחילתו של הבגד בצורה בה אנו מכירים אותו כיום: בגד שאינו עשוי על נול גדול וגם לא חיבור חלקים: בגד גזור שמותאם לגוף, תלת מימדי ועשוי חלקים שמתחברים זה לזה (כמו שרוול מוכנס, כפתורים, שרוכים).

 התפתחות הבגד למין העת העתיקה ועד למאה ה-14

 

מכאן ואילך אופנה היא במובן המודרני של השתנות תכופה של צללית. למין המאה ה-15 ועד למאה ה-19 ניתן לראות השתנות צללית כל כמאה שנים לערך. לאורך שנים אלו נכנסו סגנונות ,חדשים ומרהיבים לאמנות, הבולטים שבהם: הרנסנס, הבארוק, הרוקוקו, האימפרסיוניזם הריאליזם ועוד. באשר ללבוש, הצלליות והגודל של הבגדים הם בבחינת "למי יש יותר יקר ולמי יש יותר גדול". להלן דגימה של השתנות הצללית החל מהמאה ה-15 ועד סוף המאה ה-19 ובהן ניתן לראות שהצללית רק הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת:

אופנה במאה ה-15

אופנה במאה ה-16

אופנה במאה ה-17

אופנה במאה ה-18

אופנה במאה ה-19

 

עד תחילת המאה ה-20 ניתן לראות שינויים בקצב מאוד איטי. אופנה נשתמרה שנים רבות וקצב השינוי שלה היה רק אחת לעשרות שנים ואף אחת למאה שנים. עם הכניסה למאה ה-20, ניתן להתחיל לראות שינויים גדולים ותכופים הרבה יותר באופנה. זאת משום שברקע קורית המהפיכה התעשייתית, שהמשמעות שלה שכעת יש מפעלים ופסי ייצור. ניתן לייצר פריטים במסה ובזול. בנוסף, לאנשים שהם לא אצולה יש יותר כסף, ונוצרת תרבות פנאי וצריכה בעקבות כך שלאנשים יש כסף לבזבז וזמן לבזבז אותו. כעת יש האצה בקצב שינוי האופנה: בכל עשור יש שינוי.

אופנה במאה ה-20: האצה בקצב שינוי האופנה. כל עשור יש שינוי

 

האופנה היתה עד עכשיו נחלת האצולה בלבד. עם ההתקדמות לתוך המאה ה-20, ההתעניינות באופנה שעד עכשיו היתה נחלת העשירים הופכת להיות נחלת הכלל. בעקבות כך, זוהי תקופת ראשיתן של חנויות שמוכרות בגדים.

 ראשיתן של חנויות האופנה הראשונות. ג'ון וו. נורדסטורם בחזית חנות הנעליים Wallin & Nordstrom, מרכז סיאטל, 1901

 

שינוי נוסף שמגיע במאה ה-20 הוא פריחתה של האופנה העילית (Haute Couture). היה זהו תור הזהב של האופנה המשובחת ביותר והגבוהה ביותר, המאופיינת בביגוד ואביזרי אופנה יוקרתיים שהוכנו והותאמו באופן אישי ללקוח/ה. אופנת הוט קוטור עשויה בדרך כלל מאריג משובח ותפורה בשימת לב מרבית לכל פרט, לעיתים קרובות בעבודת יד.  בגד המוגדר כ"הוט קוטור" נתפר באופן מיוחד להזמנת הלקוח/ה ועל פי מידותיו/יה בלבד, עשוי בדרך כלל מחומרי גלם יקרים, ונתפר בקפידה רבה על איכות התפר והגימור, כשלעיתים קרובות נעשה שימוש בשיטות עבודה ידניות ומורכבות הדורשות זמן עבודה ארוך. בעיצוב ובתפירת בגד "אופנה עילית" מושם דגש עליון על מראהו של הבגד והתאמתו לדרישות הלקוח. לכן, בגדים ואביזרי אופנה אלה יקרים במידה ניכרת מביגוד המיוצר בשיטות ייצור המוני. 

פייר בלמיין (Pierre Balmain) מתאים שמלה על הדוגמנית רות פורד (Ruth Ford), 1947, צילום: קאל ואן וחטן (Carl Van Vechten)

 

בנוסף, המאה הזו מאופיינת בייסוד של תצוגות אופנה:

תצוגת אופנה של דיור (Dior), שנות ה-50 של המאה ה-20

עם ההתקדמות בשנים לתוך המאה ה-20, מתחילים לראות ייצור של אופנה להמונים: בבחינת "יש לי אותו בגד שיש לשכן שלי". וכך בשנות ה-90 מתחילה צמיחת רשתות האופנה, המכתיבות אופנה לצד בתי העיצוב.

צמיחת רשתות האופנה הגדולות

 

למין סוף המאה ה-20 וכן הכניסה למאה ה-21, עם כניסת המהפיכה הדיגיטלית- האופנה חווה שינויים חדשים. כעת הבלוגרים הם מכתיבי דעת הקהל, ומי שמפורסם ויש לו עוקבים הופך להיות אייקון אופנה ומכתיב אופנה. דוגמה לכך נוכל לראות ב"אפקט קייט". מדובר בהשפעה שיש לדוכסית המפורסמת קייט מידלטון (Kate Middleton) על מכירות של פריטים ספציפיים אותם היא לובשת. כל פריט שלובשת הדוכסית, החל בשמלות מיוחדות ובגדים לאירוע, וכלה בשמלות מעצבים ובחולצות מעצבים נמכר במהירות הבזק והופך ל"Sold Out" (אזל המלאי) תוך דקות עד שעות ספורות מרגע ההופעה של הדוכסית מידלטון עם הפריט עליה. התופעה הזו מלמדת על הכוח הרב שיש כיום לאושיות מפורסמות כמכתיבות אופנה וטרנדים.

"אפקט קייט" ("The Kate Middleton Effect")

 

לסיכום, מערכת היחסים בין הגוף לבגד נעה לאורך השנים בין הבגד כאמצעי להעצים את הגוף שמתחתיו, להדגיש את הגוף הטבעי ואת העירום הנשי (כך, למשל, הבגד היווני) ובין עיצוב הגוף הטבעי באמצעים מלאכותיים (כמו למשל במאה ה-19: מחוכים וקונסטרוקציות מסובכות) ואידאל המותניים המאוד מאוד צרות. עד היום קיימות שתי הגישות האלה: היחס בין "טבעיות" ו"מלאכותיות". הגוף הוא הבנייה תרבותית: לכל תקופה אידאל יופי משלה, והבגד מעצב את הגוף לפי האידאל התקופתי (כך למשל: אידאל היופי הקלאסי, האידאל הגותי, האידאל המנייריסטי, האנדרוגני וכו'). אין ספק כי ניתן ללמוד רבות מהשינויים שהבגד עבר לאורך השנים, לצד השינויים שעברה האנושות כולה. האם היום האופנה היא יותר "טבעית" או "מלאכותית"? ומה צופן לנו העתיד?

 

 איריס ואן הרפן, קולקציית סינתופיה (Syntopia), מה צופן לנו העתיד? הרצאה על אופנה בתלת מימד

 

פוסט זה הוא טעימה מתוך הרצאה שלי בנושא "אופנה בתלת מימד" והוא מהווה את ההקדמה להרצאה.

רוצים לשמוע אותי מרצה?

לכל הפרטים: ליאת ברנדל גילאון, liatbrandel@gmail.com או 052-8128882